כשגדל בקהילה קטנה, בן נאבק בתחושת לבד - הוא הרגיש שהוא היחיד שהיה שונה. הוא היה ילד זהיר שהעדיף לשבת ולהתבונן באחרים במקום להצטרף לכיף. בגיל שמונה, בן ומשפחתו לא פגשו הרבה ילדים אחרים עם הבדלים גולגולתיים.

כשבן למד על מחנה קורי, הכל השתנה.

במחנה קורי, בן מתחבר לילדים אחרים ובונה חברויות חדשות. חבריו למחנה מבין. הם יודעים הכל על ניתוחים, התמודדות עם אנשים שבוהים בהם, ועל התחושות הנלוות לגדול עם מצב רפואי מורכב. בן זוכר, "לפני שהגעתי למחנה, מעולם לא פגשתי באמת מישהו שיכול באמת להבין מה עובר עליי. שיתוף סיפורים ודיבור עם אחרים במחנה קורי באמת גורם לי להרגיש בבית."

כשהם אספו אותו מהמחנה בשבוע הראשון שלו, הוריו של בן תיארו אותו ככזה השתנה לחלוטין מהילד שהם הורידו. "הפנים שלו היו מכוסות בצבע, הוא היה מאורס לחלוטין עם הכל וכולם סביבו, והוא כל כך התרגש!"

בן ומשפחתו חוזרים למחנה בכל הזדמנות שיש להם. במחנה קורי, הם יצרו זיכרונות לכל החיים ובנו רשתות עם משפחות אחרות באמצעות מחנה קיץ, סופי שבוע משפחתיים, ימי הרפתקאות משפחתיים, ותוכנית הבניין מובילים מחוץ למחנה קוריי (BLOCK) המעודדת את החניכים לקחת אחריות על עתידם.